האם לישראל יכולת להפוך לשחקן מוביל בשוק הגלובלי?

מכון הייצוא הישראלי פרסם השבוע כי חלה ירידה של כ-3.5 בייצוא הסחורות מישראל בחודשיים האחרונים לעומת חודשים קודמים והוא הסתכם בכ-7.4 מיליארד דולר. נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, צוטט בעיתונות כאשר הוא מסביר כי הירידה בייצוא בחודשיים האחרונים הינה תוצאה ישירה של שחיקת כושר התחרות של היצוא הישראלי. ברוש סיכם כי הדבר נובע מייסוף השקל והתייקרות עלויות הייצור, אולם ראוי לציין כי ישנו פרמטר נוסף למשוואה, שלב אחד קריטי לאחר תהליך הייצור – והוא שרשרת האספקה, המושפעת באופן ישיר ממצב גיאופוליטי ייחודי מסוגו, מחוסן טכנולוגי ומהטמפרמנט הישראלי.

הירידה בייצוא הסחורות מישראל שנרשמה בחודשיים האחרונים הינה סימפטום למגמה ארוכת טווח, שעלולה להתרחש אם החברות הישראליות לא יבצעו הסתכלות פנימה בניתוח מעמיק וינקטו צעדים לשיפור יכולת התכנון והביצוע של שרשרת האספקה שלהן.

מבחינה גיאופוליטית, ישראל היא אי לכל דבר ועניין. בכל הקשור למסחר וייצוא סחורות, אפשר בהחלט להשוות אותנו למדינות כמו אירלנד או אוסטרליה – וזאת משום שעלינו לבצע הכל דרך האוויר או דרך הים. לצערנו, אין לנו עדיין רכבת שנוסעת מנמל אשדוד לסלוניקי או למוסקבה, בשל העובדה שאנו מוקפים במדינות לא ידידותיות בלשון המעטה. יש לכך גם השפעה בכל הקשור לשיתופי פעולה בסחורות פשוטות כמו גז או חשמל והניסיון מלמד אותנו כי חבלות לא מעטות נעשו על מנת שנכשל בהם.

ישראל הבינה שעל מנת להצליח כשחקנית משמעותית בשוק הגלובלי היא חייבת לפתוח את שרשרת האספקה שלה ולייצא סחורות, תחת המורכבות הייחודית שלה במזרח התיכון. חברות רבות מודעות לכך כי הצלחתו של תהליך הייצוא מישראל תלויה ביכולת לנהל ולתכנן את שרשרת אספקה באופן קפדני תחת הרגולציות המחמירות של האיחוד האירופי וארצות הברית. ברור כיום לכל כי לא ניתן לנהל זאת תוך שימוש בניירת כמו במאה ה-19 ובתחילת המאה ה- 20. היכולת לנהל חברה מסחרית גלובלית תלויה כיום באופן מוחלט בטכנולוגיה – בין אם מדובר בתקשורת, מחשבים, טלפוניה או מערכות מידע.

שנת 2009 הייתה ללא ספק השנה הקשה ביותר במשבר הכלכלי האחרון בעולם, שרשרת האספקה הייתה תקועה במדינות רבות ובעקבות כך גם בישראל. ישראל הייתה המדינה הראשונה במדינות ה- OECD שהתאוששה באופן מופלא. אולם לקראת שנת ההבטחה, שנת 2010, ההתאוששות המהירה לא הכינה את ישראל למורכבות והתחרות ההולכת וגוברת בשוק הגלובלי. המרווחים של הסחורות הישראליות קטנו, דבר שהצריך חשיבה יצירתית להשגת חומרי גלם ושירותים ממקורות זולים, כמו מהמזרח הרחוק, ממזרח אירופה ואפילו מירדן. שרשרת האספקה של החברות הישראליות פורקה לרכיבים קטנים יותר על מנת להשיג יתרון כלכלי עד כי הפכה משרשרת לרשת תלת ממדית מורכבת.


מעבר לכך, החל מסיומו של המשבר הכלכלי, העולם המערבי החל הופך את החיים של היצואנים לקשים יותר, כשהוא מטיל רגולציות מורכבות על שרשרת האספקה, בין היתר, חסמי סחר בתחום איכות הסביבה, בתחום הנשק והטכנולוגיה. גם במקרה זה הטכנולוגיה היא אחד המנועים שמאפשרים להתקדם למרות החסמים הבירוקרטים. המחוקק והממסד משתמשים בכלים הטכנולוגיים על מנת לפקח ולדאוג לאכיפת הרגולציות, ואילו החברות משתמשות בכלים הללו על מנת להתאים את מוצריהן לרגולציות.

כישראלים אנו אשפי האלתור בעתות חירום, אך יש לנו בעיה מנטלית עם השקעה בתכנון. מה שלא קיים בד.נ.א, כנראה עדיין ניתן ללמוד, ובחברות המובילות בישראל עושים זאת. השוק הישראלי מתחיל להראות ניצנים של שימוש בכלי תכנון וכלי תפעול טכנולוגיים. רק על ידי כך תוכל ישראל להיפתח לשווקים חדשים ולשפר את סיכוייה להוביל את השוק הגלובלי עם מחירים תחרותיים.